אודות חוה גל-און
אני מגדירה את עצמי כאמנית רב-תחומית. את דרכי בעולם האמנות התחלתי כאוטודידקטית – למדתי והתמחיתי תוך כדי תנועה, לצד כמה מהאמנים הבכירים בישראל, וכיום אני מקדישה את כל זמני לאמנות.
הסטודיו שלי בתל אביב מזמן למבקרים חוויה עשירה וצבעונית, הכוללת תכנים הנעים בין עיסוק אישי וביוגרפי לבין סוגיות של אקטואליה, חברה ופוליטיקה – כולל הפוליטיקה הפנימית של עולם האמנות. הנגיעה האישית שלי באה לידי ביטוי בכל פריט בסטודיו: ציורים גדולים על קנבס, ציורים על חפצי יום-יום, חיבורים מפתיעים בין חפצים שנמצאו או נאספו מהרחוב לבין תכנים ציוריים, מיניאטורות עשירות באבנים צבעוניות ובחרוזים, כלי ציור ושפופרות צבע ריקות שהפכו לאובייקטים פיסוליים, קופסאות ומיכלים שעליהם מצוירים פרחים, ציפורים, טקסטים ועוד.
אני אוהבת לגאול חפצים שננטשו או שאין בהם עוד צורך, ולהעניק להם חיים חדשים ומשמעויות חדשות. כך אפשר למצוא בעבודותיי קרשי גיהוץ, טרמפולינות, קרשי חיתוך, מזוודות, מגשים, מראות, קופסאות נעליים ריקות (וגם נעליים שבהן באמת צעדתי לאורך השנים) – כולם כמו חומר ביד היוצר, עוברים תהליך של סובלימציה. לתהליך זה תורמת גם הזיקה הרבה שלי על טקסטים יהודיים מסורתיים, צבעוניים ומקושטים, שמשמשים גם כתוכן וגם כתמונה אמנותית.
אני לא משתייכת לזרם מסוים או נאמנה לז'אנר אמנותי יחיד. אני נעה בין דיסציפלינות וסגנונות שונים, תוך התעלמות מודעת מהקודים האקדמיים והממסדיים של "נכון" ו"לא נכון"; עצמאית מכדי להיות מזוהה עם הממסד האמנותי מחד, וסקרנית ולומדת מהירה מדי מכדי להיחשב אאוטסיידרית גמורה מאידך.
בתוך גוף העבודות הרחב והפורֶה שלי נוצרות לעיתים סדרות שמהוות גופי יצירה מהותיים, הן מבחינת תוכן והן מבחינת ריבוי ועקביות. כך למשל סדרת "מחווה" – יצירה רחבה שהיא גם מסע אישי בין עבודות של אמנים ישראליים ובינלאומיים. במקום להסתפק בציטוטים אמנותיים, העתקתי ביצירותיי במכוון יצירות מוכרות, מבלי להיצמד בדיוק המקורי, ותוך הטמעת הסגנון האישי שלי בתוך אותן "העתקות".
סדרה נוספת היא של מזוודות מוכנות (ready made) שצוירו וכוסו בטקסטים – חלקם אוטוביוגרפיים וחלקם ממקורות יהודיים. עבדתי לעיתים על הצד החיצוני, לעיתים על הפנימי, ולעיתים על שניהם. המזוודה הראשונה מוקדשת לאבי, והיא נושאת תמונות, חפצים ודימויים מעולמו. מזוודה אחרת מגוללת את הקשר עם בן זוגי המנוח – מתחילת דרכנו המשותפת ועד מותו. מזוודה נוספת כוללת את "תיקון הכללי" של רבי נחמן מברסלב במלואו, והמזוודה האחרונה נוצרה בתקופת הסגרים, בצל נגיף הקורונה.
טרמפולינות הן אהבה ישנה שלי, ואני עדיין קופצת על אחת מדי פעם. רבות מהן סיימו את תפקידן המקורי, והפכו באופן טבעי לגופי עבודה מצוירים ומעובדים. חלקן עוסקות בנושאים אישיים, וחלקן מתארות את סיפור בריאת העולם דרך טקסטים ודימויים. כמו יתר העבודות שלי, גם כאן ניכרת עבודת נמלים: מילה אחר מילה, צבע על גבי צבע, חיבורים והדבקות.
אם אפשר לתמצת את העושר והחיות שמאפיינים את עבודתי – הרי שמדובר במנת יתר של אופטימיות ושמחת חיים. אני פשוט רוקדת על זה!